פירמידת הצרכים של הלקוח: איך אסטרטגיית המותג של ביבי מנצחת בכל פעם מחדש בזמן שהשאר מתרסקים?

כל כמה זמן, המערכת הפוליטית שלנו נכנסת לסחרור של בחירות, וכל פעם מחדש אנחנו רואים את אותו הסרט.
מחנה שלם של מפלגות מנסה לנצח את בנימין נתניהו, ואיכשהו, פעם אחר פעם, הוא מנצח אותם.

אנחנו לא הולכים לדבר כאן על פוליטיקה, ואנחנו בטח שלא ניכנס כאן לימין, שמאל, בעד או נגד.
אנחנו הולכים לעשות משהו הרבה יותר חשוב וחכם: אנחנו הולכים לנתח את אסטרטגיית המותג של ביבי בעיניים שיווקיות ומקצועיות, ולהבין למה גוש שלם של מפלגות, שפונות למרכז ולשינוי, מפספסות את הדבר הכי בסיסי באסטרטגיה ופסיכולוגיה צרכנית.

אז איך זה קורה?
התשובה לא נמצאת בסקרים, היא לא נמצאת במספרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והיא גם לא נמצאת בתקציבי הקמפיינים. התשובה נמצאת באחד השיעורים הראשונים שלומדים בכל קורס בסיסי בפסיכולוגיה ושיווק.
קוראים לזה פירמידת מאסלו
.
אסטרטגיית המותג של ביבי

פירמידת הצרכים והמוח ההישרדותי של הלקוח

למי שלא מכיר, פירמידת הצרכים של מאסלו אומרת דבר מאוד פשוט והגיוני.
היא מתארת איך המוח שלנו, בתור בני אדם, מתעדף את הצרכים שלנו
. בתחתית הפירמידה, בשלב הבסיסי ביותר, נמצאים הצרכים ההישרדותיים שלנו: אנחנו קודם כל דואגים לאוכל, למים, ולקורת גג.
אם אין לנו את אלה, אנחנו לא יכולים לחשוב על שום דבר אחר
. שלב אחד מעל זה, ממוקם הצורך שלנו בביטחון. תחושת ביטחון אישי, ביטחון מפני סכנות קיומיות, וביטחון כלכלי.
רק אחרי ששני השלבים האלה, ההישרדות והביטחון, מסופקים, אנחנו פנויים מנטלית לעלות לשלבים הגבוהים יותר בפירמידה, שייכות חברתית, אהבה, כבוד, ובראש הפירמידה: מימוש עצמי וערכים מוסריים
.

החוק הקשיח של הפירמידה הוא שאנחנו לא יכולים לדלג שלבים.
אם הלקוח שלכם נמצא עכשיו במצב הישרדותי ואין לו כסף לאוכל או מים, הוא לא פנוי להתעסק בביטחון כלכלי לטווח ארוך
.
ואם אין לו ביטחון אישי והוא חי בפחד, זה פשוט לא מעניין אותו כרגע לשמוע על ערכים חברתיים גבוהים
.
הבנתם את הרעיון נכון?

איך אסטרטגיית המותג של ביבי יושבת על פחד

כאן בדיוק נכנסת לפעולה אסטרטגיית המותג של ביבי, והוא מוכיח שהוא אשף בהבנת המוח השיווקי שלנו.
המוח האנושי הוא פרימיטיבי מאוד וצפוי מאוד
.
ביבי מבין שכל עוד הקהל נמצא בשלבים התחתונים של הפירמידה, בשלב הביטחון, אין לו בכלל את הפריווילגיה להתעסק בכיף ובערכים של הקומות העליונות
.

אז מה הוא עושה?
הוא עובד בשיטה עתיקה ויעילה במיוחד, שיטה שמנהיגים במזרח התיכון ובכל העולם משתמשים בה כדי להפעיל קהלים
.
הוא לוקח איום ביטחוני מסוים, איום שהוא אמיתי וקיים, כן?
אבל הוא דואג לנפח אותו לממדים מפלצתיים ואפוקליפטיים
.
הוא שולט בנרטיב סביב אותו איום והופך אותו לסכנה קיומית ומוחשית
. הוא מייצר אצל הקהל תחושת פחד וסכנה מתמדת.

וברגע שכולם נמצאים בתחושת פחד וחרדה קיומית, מה קורה? פתאום מגיע "השכפ"ץ".
ביבי ממצב את עצמו כגורם היחיד בעולם שיכול ומוכן להציל אתכם מהאיום המטורף הזה
.
האיום הזה יכול להיות כל דבר. פצצות אטום שיפלו על תל אביב, פרס שיחלק את ירושלים, או טנדרים של חמאס שיגיעו לכבוש אותנו
.
ביבי בנה לעצמו במדויק את התדמית של "מר ביטחון" ו"מר כלכלה". הדמות היחידה שיכולה לתת מענה לשלב הביטחון בפירמידה
.

הניתוק המוחלט של המתחרים

ובזמן שנתניהו נעול בשלבים התחתונים והקריטיים של הפירמידה, מה עושים מותגי המתחרים שלו? שאר מנהיגי גוש האופוזיציה?
הם עושים את הטעות השיווקית הכי גדולה שאפשר.
הם קופצים ישיר לחלקים הגבוהים יותר של הפירמידה
.
במקום לענות לצרכים הקיומיים של הבוחרים, הם מדברים איתם על דמוקרטיה, על שוויון בנטל, ועל זכויות של קהילות
.
הדברים האלה חשובים מאוד מבחינה ערכית, אבל מבחינה שיווקית ופסיכולוגית, זה פשוט ניתוק מוחלט.

תחשבו על זה מהעיניים של הלקוח. זה בערך כמו שירדוף אחרי נמר ובאותו רגע יגיע מישהו ויתחיל לדבר איתי על זכויות של בע"ח, מה אכפת לי עכשיו מזכויות של בעלי חיים?
זה לא הגיוני בשום צורה.
כשהצד השני לא מבין שהוא חייב לרדת קומה אחת בסולם ולדבר עם הקהל על הביטחון והקיום שלו, הוא פשוט לא מצליח להעביר את המסר
.

כשמנסים לשווק לקהל שמרגיש מאוים סכנה לדמוקרטיה, או אי שיוויון בנטל, המסר הזה נתפס כמשהו רחוק ולא רלוונטי למי שחושש לחייו.
כל עוד הפוליטיקאים מגוש האופוזיציה לא יבינו שהם חייבים לרדת שלב בפירמידה, ולדבר עם הקהל במקום התודעתי של הביטחון שבו הקהל נמצא, הם פשוט יישארו בגוש האופוזיציה
.

זהו שיעור חשוב מאוד בשיווק.
אם לא תענו ללקוח על הפחדים הבסיסיים ביותר שלו, אין לכם שום סיכוי למכור לו את הערכים היפים והנעלים שלכם.
ובשיווק, כמו שאנחנו רואים, אין כמו ביבי
.