הנדסת תפיסות בקפסולה: מה נספרסו מלמדת אותנו על זה שפשוט אין דבר כזה יקר?

ש לכם מושג כמה באמת עולה לנו קילו אחד של קפה נספרסו?

אם ניקח מחשבון ונעשה רגע מתמטיקה פשוטה של ילד, התשובה היא קצת פחות מ-600 שקלים לקילוגרם.
כדי להבין כמה המספר הזה פסיכי, אנחנו צריכים קונטקסט.
אם נשווה את זה לקפסולות קפה של מותג מוכר כמו עלית, אנחנו נשלם עליהן פחות או יותר 300 שקלים לקילו (לא שזה זול).
ואם נלך על מותג קפה זול וגנרי שמזמינים אונליין, נשלם בערך 160 שקלים לקילו.
הפערים פה הם משוגעים.

אז איך לעזאזל קורה שאנחנו מוכנים לשלם כל כך הרבה כסף על קפה, לא רק בלי להתלונן, אלא אפילו להרגיש סבבה לגמרי עם עצמנו כשאנחנו מעבירים את האשראי?

כדי להבין את השיגעון הזה, אנחנו חייבים קודם כל לדבר על המותג נספרסו ועל הדרך שבה הוא מהנדס לנו את התפיסות.
נספרסו לא מדבר, לא מתנהג ולא נראה כמו מותג קפה רגיל.
הוא מיתג ומיצב את עצמו באזור אחר לחלוטין.
הוא לקח מוצר צריכה בסיסי לגמרי והפך אותו למשהו מאוד יוקרתי, מאוד פיין, מאוד אקסקלוסיבי.
אין דבר כזה יקר

כשהקפה הופך לחנות תכשיטים

אם ניכנס היום לבוטיק של נספרסו בקניון, התחושה שנקבל בשניה הראשונה היא שאנחנו לא נכנסים לחנות קפה, אלא לחנות תכשיטים יוקרתית או לבוטיק של שעוני יוקרה שוויצרים.
הכל שם מאוד מינימליסטי, התאורה מעומעמת ומדויקת, הקפסולות מסודרות כמו יהלומים בוויטרינה, והצוות לבוש בחליפות.

זה שונה ב180 מעלות מחנויות הקפה הרגילות והמסורתיות שאנחנו מכירים.
אין שם ערימות של פולים זרוקים בשקים, אין שם ריח כבד של קלייה באוויר ואין שם עומס ויזואלי.
טביעת האצבע של נספרסו נועדה לנתק אותנו מהתחושה של שוק או סופרמרקט, ולזרוק אותנו ישר לעולם של פרימיום.
כשאנחנו בתוך החלל הזה, המוח שלנו כבר מתחיל להכין אותנו לשלם יותר, כי התפאורה משדרת לנו שזה מוצר ששווה יותר.

למכור לייפסטייל במקום לדבר על פולים

הגאונות האמיתית באסטרטגיה שלהם נחשפת כשאנחנו מקשיבים למה שהם אומרים, ובעיקר למה שהם לא אומרים.
נספרסו לא מדברים איתנו על הקפה עצמו.
הם לא חופרים לנו על איזה זן של פולים יש להם, הם לא מדברים על מדינות המקור של הקפה, לא על תהליך הקלייה המדויק, לא על עובי הטחינה, לא על טכנולוגיית החליטה החדשנית, ואפילו לא מדגישים יותר מדי את עניין הטעם.

מה הם כן עושים?
הם מוכרים לנו לייפסטייל.
תסתכלו על הפרסומות שלהם.
ג'ורג' קלוני בחליפה מחויטת, בחורות יפות, נופים של אגם קומו באיטליה, מוזיקת ג'אז ברקע, אווירה נעימה, נינוחה ומלאת ביטחון.
הכל מוקפד, מסודר ויוקרתי.
הקפה בפרסומות האלה נמצא שם רק ברקע.
הוא רק התירוץ.
המטרה שלו היא פשוט לייצר את החיבור הפסיכולוגי במוח שלנו בין השתייה של המותג לבין הלייפסטייל והאיכות של האנשים שעל המסך. אנחנו לא קונים קפה, אנחנו קונים כרטיס כניסה לעולם של קלוני.
על הכרטיס הזה אנחנו משלמים מס מותג גבוה מאוד, ואנחנו עושים את זה באהבה.

הטריק הפסיכולוגי של התמחור

אבל כמובן שהסיפור הזה לא נגמר רק בפרסומות ובחנויות מעוצבות. נספרסו הוא מותג ענק שמבין שיווק טוב יותר מכולם.
הם מבינים בדיוק מה רץ לנו בראש, איך בני אדם חושבים ואיך אנחנו מתנהלים עם מספרים.

למשל, הם לא מוכרים לנו קפה במשקל.
ברגע שהם הוציאו את אלמנט המשקל מהמשוואה, איך בכלל נוכל לעשות את ההשוואה מול משקל?
הרי ברור לגמרי שאף צרכן נורמלי לא ייקח קפסולות קפה, יחתוך אותן, יוציא את האבקה, ישקול אותה במשקל גרמים, ימיר את זה לקילוגרמים ואז יקבל החלטה רציונלית האם זה מחיר טוב או יקר. המוח שלנו עצלן מדי בשביל פעולות כאלה.

והדבר הקטן והגאוני הזה משנה לחלוטין את כל הסיפור שרץ לנו בראש בזמן הקנייה.
אנחנו לא רואים מול העיניים משהו שעולה 600 שקלים לקילו.
המוח שלנו שואל את עצמו שאלה אחרת לגמרי: כמה עולה לי קפסולה אחת בודדת? והתשובה לשאלה הזאת היא בערך 2.5 שקלים לקפסולה.

המספר הזה, 2.5 שקלים, מוביל אותנו מיד לשאלה פסיכולוגית נוספת שאנחנו שואלים את עצמנו: מה, לא מגיע לי לפנק את עצמי בכוס קפה אחת ברמה גבוהה בבוקר? או כשאני במשרד? או לא חשוב איפה? והתשובה שהאגו שלנו צועק מיד היא: ברור שמגיע לי! כולו 2.5 שקל! מה אני אתקמצן על עצמי בשביל שניים וחצי שקלים?

מה אנחנו צריכים ללמוד מזה?

בשורה התחתונה, השיעור המרכזי שאנחנו כבעלי עסקים חייבים ללמוד מהקייס סטאדי הזה, הוא שאין באמת דבר כזה יקר. פשוט אין. מחיר הוא לא נתון אובייקטיבי שקיים בטבע, מחיר הוא בסך הכל תוצאה של הנדסת תפיסות.
יש רק סיפור שיושב נכון על המחיר, או סיפור שלא מתאים למחיר.

ואם הלקוחות שלכם אומרים לכם שאתם יקרים מדי או מבקשים הנחות, אתם לא צריכים להוריד מחירים או להתנצל.
אתם פשוט צריכים להפסיק למכור משקל, ולהתחיל לשנות את הסיפור שאתם מספרים להם.
תבנו טביעת אצבע שמשנה את זווית הראייה, ותראו איך הלקוחות משלמים לכם בשמחה בדיוק כמו שהם משלמים לנספרסו.