שום עמלה לא שווה את הדם שלכם: איך קהל מותג חזק מרחיק לקוחות ערפדים?

זה בטוח קרה גם לכם מתישהו. הגיע אליכם לקוח פוטנציאלי וביקש פרטים.
עניתם לו, מסרתם לו את כל המידע עם הרבה סבלנות, הוא שאל שאלות, ואתם עניתם שוב.
אבל הבטן סימנה לכם שמשהו שם פשוט לא מאה אחוז.
נדלקו לכם דגלים אדומים מול הפרצוף לגבי הלקוח הזה.
אולי זאת הייתה הדרך שבה הוא דיבר, אולי השאלות הקטנוניות, ואולי סתם תחושת בטן אסטרטגית שאמרה לכם לברוח.

אבל תוך כדי השיחה, המוח הרציונלי והלחוץ שלכם התחיל לעבוד שעות נוספות ולתרץ תירוצים: "תשמע, אני צריך את הכסף הזה…", "זה בכל זאת לקוח ויש פה עסקה על השולחן…", "אולי אני סתם מגזים או טועה בהרגשה שלי?".
קהל מותג

האופוריה השקרית של הסגירה

בסופו של דבר, אחרי כל ההתלבטויות, איכשהו יצא שהוא באמת סגר איתכם.
באותו הרגע, האופוריה המטורפת של הסגירה ושל הכסף שאמור להיכנס לקופה פשוט מחקה בשנייה אחת את כל הדגלים האדומים והסימנים המוקדמים שחשבתם שזיהיתם קודם.
יצאתם מרוצים, טפחתם לעצמכם על השכם, ויצאתם לדרך.

אבל האופוריה הזאת נעלמת מהר מאוד, כי זה בדיוק הרגע שבו הלקוחות ערפדים קופצים מהחושך ותוקפים אתכם!
וזה אף פעם לא נראה אותו הדבר. מתקפת הערפדים הזו יכולה להגיע בצורת בקשה חצופה להנחות או "הטבות" רגע אחרי שסגרתם.
היא יכולה לבוא בצורה של ביטולי פגישות ברגע האחרון ובקשות בלתי פוסקות לשינויים בלוחות הזמנים. זה ממשיך דרך תלונות על כל פסיק, טלפונים בשעות הזויות, והודעות וואטסאפ שלוחצות עליכם מסביב לשעון.
יש להם ים של דרכים יצירתיות, מניפולטיביות ומתישות שבהן הם פשוט שואבים מאיתנו את האנרגיה, את הזמן ואת שמחת החיים.

החשבון האמיתי של לקוחות ערפדים

אחרי שהם תוקפים ואנחנו כבר נמצאים עמוק בתוך הפרויקט, אנחנו יושבים בבית או במשרד, תופסים את הראש, מקללים את הרגע שהסכמנו בכלל לעבוד מולם, ורק מתפללים שהסיוט הזה ייגמר כמה שיותר מהר.
אם תיקחו רגע דף ועט ותעשו חישוב של כמות השעות, העצבים וכאב הראש שהשקעתם בלקוח כזה לעומת הכסף שהוא שילם לכם, אתם תגלו מהר מאוד שאתם בעצם עובדים בשבילו בתעריף של שכר מינימום של שב"ח.
לקוח ערפד תמיד עולה לכם יותר ממה שהוא מכניס לעסק.

אפשר להסכים פה אחד שאף בעל עסק שפוי לא רוצה לעבוד עם לקוחות ערפדים.
אבל האם יש באמת דרך מעשית ואסטרטגית להתגונן מולם בצורה טובה יותר?
האם יש שיטה לזהות אותם מהר ולברוח מהם הרבה לפני שהם מתחילים למצוץ לנו את הדם? התשובה היא חד משמעית כן.

שום. הריח של קהל מותג

ההגנה הכי טובה שלכם נגד ערפדים עסקיים היא בניית קהל מותג מדויק. כשיש לנו מותג שלם, עגול, חי ונושם, ולא כזה שמורכב רק מלוגו מעוצב ואיזה שם חמוד וגנרי, אנחנו יודעים בדיוק, ברמת הפינצטה, מי הקהל שלנו.
אנחנו יודעים מה הם רוצים, ממה הם פוחדים, מה הם מעריכים ואיך הם חושבים.
אנחנו מבינים אותם לעומק, והם מבינים אותנו בחזרה.
יש חיבור.
זה חיבור שיושב על ערכים, על הנדסת תפיסות ועל שפה משותפת.

אבל החלק הכי חשוב בתהליך הזה הוא הצד השני של המטבע. כשאנחנו מגדירים קהל מותג, אנחנו גם מבינים בצורה חדה וצלולה מי לא הקהל שלנו.
אנחנו יודעים למי אנחנו לא מתאימים באופי, ולמי אנחנו לא רוצים לתת שירות.
הבהירות האסטרטגית הזאת יוצרת מעין שדה כוח שקוף, שעוזר לנו באופן טבעי להעיף מאיתנו את כל הלקוחות הערפדים.
המותג שלנו משדר החוצה תדר מסוים, קווים אדומים וסטנדרטים, והערפדים פשוט מריחים שפה הם לא יוכלו לשחק את המשחקים שלהם, וממשיכים הלאה.

זארה לא משכנעת, היא פשוט קיימת

אבל אולי הדבר החשוב ביותר שמגיע עם בנייה נכונה, הוא שכשיש לנו מותג, אנחנו כבר לא עובדים בלשכנע.
תחשבו על זה לעומק.
זארה לא מעמידה אנשי מכירות בכניסה לקניונים שימשכו אנשים פנימה וינסו לשכנע אותם להיכנס לחנויות שלה.
האנשים בוחרים בעצמם להיכנס לזארה, כי זאת חנות הבגדים שמתאימה לזהות שלהם ולמה שהם רוצים לשדר.

המותג שלנו כבר בנה מראש ללקוחות הנכונים את התפיסות הנכונות כלפינו.
הוא גרם להם להריץ בראש סיפור שמסביר למה הם חייבים לבחור בנו על פני המתחרים. הם מרגישים שאנחנו בדיוק מה שהם צריכים, והם באים מוכנים לשלם את מס המותג שלנו באהבה.
מאזן הכוחות משתנה לחלוטין.
הם צריכים אותנו, בדיוק כמו שאנחנו צריכים אותם!
יש להם בעיה או צורך ספציפי, ולנו יש את הפתרון המדויק.
והם הגיעו אלינו, בלי שהיינו צריכים להתחנן, כי הם פשוט סומכים על המותג שלנו.

בשורה התחתונה, אל תיתנו ללקחוחת ערפדים לנשוך אתכם רק כי אתם צריכים לסגור את החודש. זה אף פעם, אבל אף פעם, לא נגמר טוב.
תבנו מותג, תגדירו את הקהל שלכם, ותנו לערפדים לחפש דם אצל המתחרים.